<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' ד' כוסות</h1>
<h2>דף צז.</h2>
גרסינן בפ' המוכר אין אומרים קדושת היום אלא על היין הראוי לנסך על המזבח לאפוקי שריחו רע [וכו'] ואע"ג דעברי' [במסננת] אפ"ה הקריבהו לפחתך. אבל יין מגתו מקדש דתניא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה דאמר רבא סוחט אדם אשכול עם ענבים ואומר עליו קידוש ואם שתאו חי יצא אבל ידי חירות בד' כוסות לא יצא. ודווקא ביינות שלהם אבל ביינות שלנו יצא. ויין של מרתף ויין של צימוקין לא יביאו ואם הביא כשר. וכיון שכשר אנן אפילו לכתחלה. ואמרו רבוותאי יין של צמוקים דאי עצרו להו לא נפקי לחלוחית לא מקדשי. וחמרא דריחא חלא וטעמו חמרא חמרא דהא רבא ס"ל הכי בע"ז בהשוכר (ס"ו.) דמברכין עליו בפה"ג. ושמרים אע"ג דאית בהו טעם יין (קיותא) [קיוהא בעלמא, וה"מ] בדחמרא אבל בדפורצני כגון התמר משהחמיץ (עי' פסחים מ"ב:) מקדשין ומברכין עליו בפה"ג דחמר מדינה היא וצ"ע. ירושלמי (פסחים פ"י ה"א) בד' כוסות מהו לצאת (ביין) [בקונדיטין, מן מה דתני בר כפרא] קונדיטין כיין הדא אמרה יוצאין בו, והלכך מברכין עליו בפה"ג. וקונדיטין הוא יין ופלפלין וכן קורין אותו בלשון יוני. ויין מבושל אין יוצאין בו דתנן (מנחות פ"ז.) אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול וכ' רבי' אבן גיאות ז"ל יין שנתבשל אפי' מעט או [ברי"ג איתא "אפילו"] שנתן לתוכו דבש אין מברכין עליו בפה"ג, ולא דייק לן דלא גרע מקונדיטין. לרבי' האי ז"ל מבושל כיון שנתן תחתיו אור והרתיח אין בו משום גילוי ולא משום יי"נ. ירושלמי כדאיתא התם ולא בריר לן (צ"ב אהי קאי). גמרי' מדברי הגאון (צ"ב אהי קאי) הא דגרסינן אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח לאפוקי הא דגרסי התם אבל אם היה בו דבר מקדשין. אבל הרב הבבלי (רמב"ם הל' שבת פכ"ט הי"ד) אמר שאם נתערבה טפה של דבש בחביות גדולה אין מקדשין, ולא דייק לן.
